פסק-דין בתיק ו"ע 23433-06-11

הרקע והשתלשלות ההליכים

1.         לפנינו ערעור על החלטת המשיבה לפי חוק יישום ישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה - 2005 (להלן - החוק), שניתנה ברוב דעות ביום 13.3.11 (להלן - ההחלטה).

2.         המערערים, שהיו חברי ישוב גן אור במשך כ- 30 שנים עד לפינויו, הקימו בישוב את ביתם וכן עסקים שונים בגוש קטיף ובאזור התעשייה ארז, וביניהם חנות במרכז המסחרי בנווה דקלים, עסק חקלאי בנחלתם בישוב גן אור, וכן מבנה תעשייתי שהוקם בגן אור ושימש תחילה כמתפרה ולאחר מכן הושכר לצדדים שלישיים (להלן - מבנה גן אור).

3.         בחודש אוגוסט 2008 הגישו המערערים תביעות לפיצוי על פי החוק, ולגבי החנות והעסק החקלאי ניתנו החלטות המשיבה הקובעות כי אלה עסקים פעילים בשטח המפונה, כמשמעות מונחים אלה בחוק, ונקבע להם פיצוי.

4.         לגבי מבנה גן אור ניתנה החלטה ביום 16.12.09, ברוב דעות, לפיה זכאים המערערים לפיצוי הואיל והייתה  למערערים זכות במקרקעין במבנה והפעילות הפיננסית בו, וזאת לאור הצהרת המערער בשימוע שנערך בתיק כי ניהל את העסק מהבית, אשר לגביו הוכרה זכות במקרקעין.

דעת המיעוט בהחלטה האמורה הייתה,  כי אין זכאות לפיצוי בשל מבנה גן אור הואיל ולא הוכחה זכות במקרקעין של המערערים לגביו.

5.         בהחלטה האמורה  מיום 16.12.09 לא ניתן פיצוי בשל מבנה גן אור, על אף הקביעה בדבר הזכאות לפיצוי, הואיל והמערערים נדרשו להשלים מסמכים וכרטסות של הכנסות מלאות לעסק.

            ביום 16.3.10 נמסרו המסמכים על ידי המערערים  אולם המשיבה קבעה, בהחלטה מיום 5.10.10, כי היא נוטה דווקא לדעת המיעוט לעניין העדר  הזכות במקרקעין,  וכי הכרה בזכאות לעסק שהתנהל רובו ככולו ממבנה אשר בו לא הייתה זכות במקרקעין אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, וה"מתיחה" שנעשתה בדעת הרוב לעניין השימוש בבית המגורים  של המערערים הינה מרחיקת לכת מדי,  ומשמעה -  "הכשרת" נכס ללא זכות במקרקעין כהגדרתה בחוק.

            עם זאת, הוחלט על קיום שימוע נוסף ביום 14.12.10 בטרם תתקבל החלטה סופית.

            יצוין, כי גם כאן הייתה דעת מיעוט, של נציג הציבור, עו"ד ושמאי מקרקעין יעקב ביר, אשר סבר כי משניתנה ההחלטה מיום 16.12.09 לפיה המערער הרים את נטל הראיה בדבר קיומה של  "זכות במקרקעין" לבית העסק, רופפת ככל שתהיה  - יש להותיר את ההחלטה האמורה על כנה.

6.         ביום 13.11.11 ניתנה ההחלטה הסופית, שהיא נשוא הערעור שלפנינו, לאחר שהמערערים הודיעו ביום 1.2.11 כי הם מוותרים על שימוע נוסף.

            בהחלטתה קבעה המשיבה כי נפלה טעות בהחלטה מיום 16.12.09 והיא ראתה עצמה מחויבת לבחון מחדש את ההחלטה ולהימנע מהנצחת הטעות שנפלה בה.

7.         בסעיף 12 להחלטה נאמר, בין היתר:

"עפ"י חוות הדעת מיום 25.07.06 של היועץ המשפטי למנהלת התנופה, מותנית הזכאות לפיצול הפיצוי במספר תנאים ובהם שייכותן של הפעילויות העסקיות לענפים שונים והפרדה ביניהן בניהול חשבונאי של העסק. בענייננו לא ניתן לקבוע זכאות לפיצול הפיצוי לעסקים הנטענים ע"י התובעים,  שכן בהעדר אישור מטעם רואה החשבון של העסק איננו יכולים לקבוע איזו גרסה של דו"חות, מאלו המצויות בתיק, היא הגרסה הנכונה והאמיתית של דו"חות שהוגשו לרשויות המס... אין בפנינו גם כרטסות מלאות, אשר אילו הומצאו, יתכן כי היינו יכולים לאמת את ההכנסות שבדו"חות ולזהות אלו דו"חות הוגשו בזמן אמת לשלטונות המס... לפיכך, נבצר מאיתנו לקבוע זכאות העסק לפיצול הפיצוי בכלל ולפיצוי נפרד בגין העסק הנטען שכונה בהחלטת הזכאות "המבנה בגן אור והפעילות הפיננסית שבו".

בסעיף 13 להחלטה, ציינה המשיבה  סיבה נוספת לאי ההכרה בפיצוי והיא - כי לא הומצאו לגבי מבנה גן אור כרטסות מלאות מהן ניתן לזהות דיווחי מע"מ לפעילויות השונות והעסקת עובדים בתקופה הנדרשת על פי החוק, כאמור  בהגדרת "עסק שהיה פעיל ביום הקובע".

8.         לנוכח המסקנות אליהן הגיעה המשיבה, בוטלה ההחלטה מיום 16.12.09 לגבי מבנה גן אור ונקבע כי אין למערערים זכאות לפיצוי בשל עסק זה.

9.         נציג הציבור בועדת הזכאות  שב והביע דעת מיעוט לפיה המערערים  הרימו  את נטל הראיה ( המינימאלי) לעניין היותם בעלי זכות במקרקעין, וזאת מכיוון שהמערער השתמש בביתו לצורך תפעול העסק, גם אם לא שימוש עיקרי.

המסגרת הנורמטיבית

10.        על פי סעיף 64 לחוק, עסק שהיה פעיל ביום הקובע יהיה זכאי לפיצוי לפי שווי הנכסים או לפי השווי הפיננסי, לפי בחירת הזכאי.